ליבו נכסים והשקעות בע"מ נ' שהרם

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות וכן לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. מעיון בהתנגדות עולה, כי עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר ע"ס 9,500 ₪, אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בתיק מספר 03-23709-08-2 ביום 21.02.13. לגרסת המבקש, ביום 18.08.08 ערך המבקש אירוע ולשם כך, שכר את שירותיו של "קייטרינג מרבד הקסמים" ( להלן: "הקייטרינג"). עבור שירות זה, המבקש מסר שיק ע"ס 9,500 ₪, כאשר בעקבות טעות טכנית במילוי השיק, השיק לא כובד על ידי הבנק. על כן, המבקש הגיע אל הקייטרינג ומסר לידיו סך של 9,500 ₪ במזומן. דא עקא, כי הואיל ובאותה עת השיק לא היה בידי הקייטרינג, סוכם, כי הקייטרינג ישמידו. תחת השמדת השיק כפי שהוסכם, הקייטרינג סיחר אותו הלאה אל המשיב. עוד נטען, כי המשיב או מי מטעמו זייפו את השיק על מנת לפתוח את תיק ההוצל"פ, זאת, מהטעם שכאמור על פני השיק נרשמו בטעות המילים "תשע מאות", במקום המילים "תשעת אלפים".

2.באשר לבקשה למתן ארכה להגשת התנגדות טען המבקש, כי לא קיבל לידיו את כתב האזהרה אשר נשלח אליו, וזאת בניגוד לעולה מן המסירות שבוצעו בלשכת ההוצל"פ.

3.במהלך הדיון בהתנגדות העיד המבקש בפני, כי הבקשה לביצוע השיק נודעה לו לראשונה בעטיו של עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו, כשנה וחצי לאחר האירוע. בנוסף, המבקש טען כי פרע את חובו במזומן, ומנגד לא קיבל על כך קבלה.

4.ב"כ המשיב התנגד למתן אורכה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, בטענה, כי המבקש ידע אודות קיומו של השיק כבר מקדמא דנא בשעה שפנה לעורכי דין על מנת להיוועץ כיצד לפעול, וכי לעניין טענת הזיוף נטען, כי מעיון בשיק עצמו לא ברור אם בוצע תיקון כאמור. לשאלת ההמצאה כדין נטען, כי המבקש סירב לחתום על אישור המסירה, וכי השליח מסר את ההזמנה כדין לידי הנמען, הוא המבקש.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורני, כי נסיבות האחיזה בשטר, כמו גם יתר טענותיו העובדתיות של המבקש, מצדיקות הן בירור עובדתי.

6.באשר לבקשה להארכת מועד נקבע בתקנות, כי דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984). בעניין זה נקבע בפסיקה, כי על אף שההתנגדות הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ואין להקל ראש בזכויות המבקש בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו אף לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליה הדיוניים של המבקש. לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות נפסק, כי:

"המשיבה לא זכתה בפסק דין לאחר התדיינות בבית המשפט. המדובר בהליך של ביצוע שטר שהינו בבחינת פסק דין על תנאי, כאשר התנגדות הינה ההזדמנות הראשונה של החייב להציג את הגנתו כנגד ביצוע השטר, ולפיכך, בדומה לשיקולים בעת ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סיכויי הגנתו) ופחות לאינטרס הזוכה בסופיות הדיון" (הדגשה במקור)(ער(קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ.פורסם בנבו. ניתן ביום 13/04/09).

בנוסף, יש מקום ליתן עדיפות לדיון המהותי על פני הפרוצדורה:

" בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק. יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד.בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט" (רע"א1958/00

7.בעניין ההתנגדות גופא, תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת את שלהלן:

"בית משפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

ההלכה הפסוקה בעניין מתן רשות להתגונן קובעת, כי די לו למבקש רשות להתגונן, אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית נגד התביעה, ולו בדוחק, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו, שכן גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט. אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח המבקש להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ; ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ). נתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שטרית שהוגשה ע"י האוחז בשטר, די לו שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי (ע"א 218/66 יעקב חביה ואח' נ' לוי גליק, פ"ד כ(4) 63, 67). היקף הברור הנדרש במסגרת התנגדות לביצוע שטר מוגבל לשאלה האם הראה המבקש הגנה לכאורה בה יכול היה להתגונן בפני תביעתו של הנפרע. המשיב מוחזק אומנם לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות כאוחז כשורה, אלא שאם יוכיח המבקש את טענת ההגנה שלו, ובשלב זה מניחים כי יוכל להוכיח את האמור בתצהירו, מוטל על המשיב, האוחז, להוכיח כי לאחר שגובשה טענת ההגנה ניתן בעד השטר ערך בתום לב. הפלוגתאות הללו- הוכחת טענות ההגנה כנגד הוכחת מתן הערך בתום לב, אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהיר ומחייבות דיון בדרך הרגילה:

"היוצא מכאן, שאם גילה תצהיר הנתבע הגנה לכאורה, זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן, ואילו בשאלה אם הגנתו נדחית מפני זכותו העדיפה של אוחז כשורה, יוכל בית המשפט לפסוק רק לאחר בירור המשפט" (המ' 506/59 פסח נאמן נ' ין זלבסקי, פ"ד יד 596, 589. ר' גם בש"א (תל-אביב-יפו) 192652/04 יוזמה א.ג.שמש קבלנות בניין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ). "זכותו של אוחז כשורה להיפרע מאדם אשר מעלה טענת פגם כלפי השטרות תלויה איפוא בהבאת ראיות על-ידי האוחז-התובע. והואיל ובשלב הדיון בבקשת הנתבע לקבלת רשות להתגונן לא ניתן להביא ראיות כדי להוכיח את אשר מוטל על התובע להוכיח, פסקנו כבר כמה פעמים בעבר שראיה לכאורה שהובאה להוכחת הפגם בזכות הקנין מזכה את הנתבע ברשות להתגונן. זכותו של הנתבע במקרה כזה היא, שהמשפט יתברר בדרך הרגילה כדי שהוא יוכל להוכיח את טענת ההגנה שלו, ורק אם יוכיח התובע שנתן בתום-לב ערך בעד השטר יזכה בדין, על-אף הפגם שבזכות הקנין" (הדגשה הוספה)(ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' חברת מ' אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229, 232. ר' גם המ' 645/62 מאירמן נ' נבון בע"מ חברה לבניין והנדסה אזרחית, פ"ד י"ז 996, 998; בש"א (נת) 4046/05 ארץ טובה ושמחה גן ארועים נ' הבנק הבינ"ל הראשון בע"מ). בכגון דא יצוין, כי "כל אימת שעל פני הדברים נראה כי מדובר בתביעה שמקומה אינו בהליך של סדר דין מהיר (צ.ל. מקוצר), ראוי גם ראוי שהרשמים יקבלו את בקשת הרשות להתגונן שמוגשת כלפי אותה תביעה מבלי לקיים דיון ומבלי להשחית זמן ומשאבים שלא לצורך" (ער (י-ם) 12- 04- 19656 שמואל אפוטה נ' כרמלה כהן).

8.בענייננו, המבקש טוען כאמור, כי שילם את מלוא חיוביו אל שירות הקייטרינג אשר הזמין, כן נטען לטענת זיוף שיק ולידיעת המשיב על חילול השיק בטרם סיחורו. כידוע בשלב בדיון בבקשת הרשות להתגונן, בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שהאמור בתצהירו של המבקש אמת הוא. טענות המבקש ככל שיוכחו בסופו של יום עשויות להקנות לה הגנה לכאורה מפני התביעה.

9.לאור האמור לעיל ובמאזן השיקולים הבאים בחשבון במקרה זה, יש לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט, להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן לו רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדלו באי הגשת התנגדות במועד, בסך של 1,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי .

10.נוכח סכום התביעה היא תישמע בסדר דין מהיר והצדדים ינהגו כדלקמן:

10.1התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על-פי דין.

10.2תצהיר המבקש ישמש ככתב הגנה, וכן ימציא המבקש לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור.

10.3היה והתובעת לא תגיש המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתה.